נתחיל בוידוי: אני אוהבת בשמים. מאד. ולא ברמה שיש לי כמה פייבוריטים שאני חורשת עליהם. להפך, אני אוספת את כל הסוגים והמותגים (עד כמה שכרטיס האשראי מאפשר לי) ובוחרת בכל יום את הבושם שמתאים לי באותו הרגע. ודווקא בגלל זה הייתי מאד סקפטית כששמעתי על בושם מולקולה אסנטריק, שמתיימר להמציא את הגלגל מחדש. בכל זאת, מאתיים שנה אנשים מייצרים בשמים באותה צורה, מה אתם רוצים ממני עכשיו.
“מולקולה־אסנטריק” הוא מותג בן כעשר שנים בלבד שמתיימר לעשות מהפכה בעולם הבישום: במקום עשרות רכיבים מהעולם הטבעי ומבנה תווי בסיס, משני וכו’ – בושם בקו נקי המושתת על מרכיב מרכזי אחד, מולקולה סינתטית אשר מתאימה את עצמה למשתמש, משתלבת עם הכימיה הספציפית של העור שלו ומייצר ניחוח ייחודי המתאים לכל אחד. בושם בהתאמה אישית, אם תרצו. ניגוד חד מהבשמים הקיימים בשוק שבסופו של דבר מריחים באופן זהה על כל אחד.
באופן אישי, אני לא מרגישה שעולם הבישום צריך שדרוג טכנולוגי, ובמחיר של 649 ש”ח ל-100 מ”ל, זה בהחלט הימור. אבל אחרי ששמעתי שריהאנה, ביונסה וקייט מוס מעריצות שרופות של הבושם הזה, החלטתי שגם אושיה כמוני צריכה לבדוק אותו.
ואתן יודעות מה? אהבתי. מאד. כמה שעות אחרי ששמתי את הבושם, ולמרות שלא הצלחתי להריח אותו בעצמי, ידיד שאל אותי אם שמתי בושם, כי הריח היה מאד נעים, אבל לא סטנדרטי. מעין ניחוח שלא ברור אם הוא טבעי, או בושם כלשהו. ולאחר מכן שוב נשאלתי. ושוב.
הבשמים באים בזוגות וכל סדרה ממוספרת (01, 02 וכו’), כאשר כל סדרה מבוססת על מולקולה שונה. בכל זוג תמצאו את שני הבשמים מולקולה ואסנטריק. לאור העובדה שהניחוח שלהם מושפע מהמשתמש, הבשמים נועדו לנשים וגברים כאחד והם מוגדרים כ-“To Share”.
במשך שבוע, ניסיתי לחילופין את סדרת 01, זאת אומרת את הניחוח “מולקולה 01” או את מקבילו “אסנטריק 01”. מבלבל קצת, אני יודעת. את סדרה 01 החברה הגדירה כניחוח אשר מאופיין בנגיעות שמן אתרי ארז (Cedarwood) ומגע קטיפתי. למשתמש, זה מרגיש כאילו הניחוח נעלם לפרקים ואז מופיע מחדש – עקב ההשתלבות התנודתית של המולקולה שנמצאת בבסיסו של הבושם עם קולטני הריח בגוף. המולקולה – ISO E Super שמה – אינה קיימת בטבע, והחברה ייצרה אותה במעבדה שלהם בלונדון כבר ב-1977. שזה הזוי, ומעניין.
שני הבשמים אינם זהים. באסנטריק 01 הרגשתי נגיעות של פלפל, לימון ואירוס, והריח שהוא יצר היה יותר דומיננטי מאשר מולקולה 01, לו לקח יותר זמן להשתלב, והריח שיצר היה הרבה יותר מעודן – יותר קרוב לניחוח שנשאר ע”י דאודורנט חזק מאשר בושם “קלאסי”‘, כדוגמת בושם נרסיסו או קלואה.
כאמור, הניחוח שיוצא הוא אישי, ותלוי בכימיה הספציפית של העור של המשתמשת. מה שאומר שאני לא יכולה להבטיח שבושם מולקולה יריח עליך טוב. סביר להניח שכן. בכל מקרה, אותי התהליך מאד הרשים: סוף סוף בושם שיהיה הריח שלי, תרתי משמע.
בארץ נמכר באפריל, המשביר לצרכן והדיוטי פרי.